יום ראשון, 14 בפברואר 2010

על תערוכה # 2


התערוכה *שם זמני 2#  עוסקת באיור. איור מוגדר כהסבר לא מילולי הנלווה להסברים כתובים וליצירות אמנות כתובות ומבארים את תוכנם. במשמעות מצומצמת יותר, מתייחס המונח "איור" לתוספת חזותית (ציור, רישום וכו') ליצירה טקסטואלית.
העבודות בתערוכה בוחנות הגדרה זו המעמידה את האיור ככלי נלווה חסר עצמאות, ומבקשות לערער את החיבור בין איור לטקסט, בין איור לביאור, ולחשוף קיום עצמאי ואחר, מדיום היוצא מגבולות הגדרתו ומתבטא בטכניקות מרובות.

הסברים טקסטואליים על העבודות יחטאו מן הסתם למטרת התערוכה, לכן נספק נקודת פתיחה, הזמנה להרהור על איור ומעמדו בתרבות באופן כללי ובאמנות פלסטית בפרט.


רונית מירסקי

רונית מירסקי עובדת ממקום אישי ונושאים פרטיים כשטכניקת ההדפס בצריבה מאפשרת לה שחרור משליטה בתוצאה. היא רואה בהדפס מעין קסם בו "לפתע" מופיע הדימוי, המעניק חומריות ומימד נוסף אל שטיחות הנייר. העבודה היא תהליך פיזי של שלבים (הכנת פלטה, ציור, צריבה) ושל שכבות של הסתרה ושארית עקבות. כמו תהליך היווצרותם של זיכרון ותחושה.











רויטל פאלקה

רויטל פאלקה עובדת מרפרנס חיצוני, זיכרון המוביל לחיפוש אחר דימוי מצולם של סצנות יומיומיות המתרחשות ליד הבית כדרך אגב. היא מנסה למצוא בעיר את נקודת החיכוך בין העצור והפראי שבטבע ובאדם. עבודתה היא איור תלת מימדי של סיטואציה סתמית (אנשים מחכים בתור בבית מרקחת), המקבלת זרקור ומאלצת התבוננות ובחינה תחושתיים של "איך" במקום של "מה".





תמר בלומנפלד

תמר בלומנפלד מחפשת לפרק לתבניות ולחשוף את הגריד של החיים האורבאניים בבניינים ומבנים. היא מתחילה מהליכה פיזית בעיר ונמשכת אל צורות גיאומטריות ענקיות המחולקות לגרידים. בהשמטת הסביבה נחשף מערך היחסים היומיומי בין אנשים, כאשר הוצאת ההקשר מגלה סיטואציה אינטימית כפויה במהותה המוגבלת על ידי המבנה. 







צבי טולקובסקי

צבי טולקובסקי מציג סדרת רישומים, חומרי גלם העובדים יחד עם שירי קצידה מאת הרולד שימל (משורר אמריקאי הכותב בעברית, כתיבה קולאג'ית ואסוציאטיבית) ומהווה חלק מקשר ארוך בין האמן המאייר לאמן הכותב. שיתוף פעולה עובד לשני הכיוונים כשלעיתים מאייר שימל במילים את עבודתו של צבי. קריאת השיר מאיצה ומגרה את צבי לעבודה ומכאן הוא אינו מחויב לאנקדוטה של הטקסט אלא לרישום ולדבר הראשוני. נגיעות צבעי המים מוסיפות ליריות ומגיעות (אם בכלל) בשלב מאוחר יותר של העבודה. 









שחף מנאפוב

שחף מנאפוב החלה את סדרת העבודות מתרגום של טקסט- יונתן גפן את בוב דילן- 'גשם כבד עומד ליפול'. שחף פרקה את הטקסט וניכסה פרגמנטים כרצונה אל דימויים אוטוביוגרפיים מחייה בירושלים וילדותה בבאקו, אזרבייג'ן. הדימוי שנוצר הוא טקסט חדש ועצמאי של הווה הגדול מסך חלקיו.









עידו סולימן

עידו סולימן מציג כרזות לסרטים שלא נעשו וכנראה לא יעשו, ועם זאת כבר ראינו אותם. חומר הגלם של עידו הם B מוביז, פורנו ורומן רומנטי ועיסוקו בשואה, נאצים ומזרחיות מאוגדים אל קולאז'ים מלוכלכים בעבודת פוטושופ חשופה ולא מוגמרת. בערבוביה הפופית שיש בה בוטות ואינפנטיליות מכוונת, הוא מכניס את עצמו אל העבודות בדמות פלסטינאי או סוכן חשאי ומבקש דרך הצחוק והמבוכה להפעיל את המתבונן. 







מריה רפפורט

מריה רפפורט עובדת סביב קונפליקטים של מלחמה ומטפלת בהם באופן פיוטי ולירי המנוגדים לאלימות ולזעם הישירים הטמונים בהם. מקור הפורטרטים בצילום מסך טלוויזיה מימי מלחמת לבנון השנייה, אותם מפרקת מריה ויוצרת מחדש מאלמנטים עדינים ושבירים. דמות האיש המת  ודימוי הפרפרים הנמשכים לאש-אל מותם מציפים את קונפליקט הקורבן. הבחירה בנייר עדין וחדיר שאינו יכול להסתיר חיבורים ופגמים חושף גם את תהליך העבודה ומשלים את שבריריות הדימוי.







גבריאל בן משה

גבריאל בן משה יוצר רומנים גרפיים- מקור ההשראה הראשוני שלו הוא הדימוי עצמו, כאשר הסיפור, הנרטיב מלווה ונותן ערך מוסף. משיכתו לתרבות מחתרתית צעירה ומקורותיה על קו ת"א-ברלין מקבלת ביטוי בעבודתו ומוסיפה גוון אנתרופולוגי.













אילת צין

סדרת העבודות של אילת צין מתחילה בז'ורנל תעופה שהושאל מגבו של מושב במטוס. חלקים מהזו'רנל נגזרו והודבקו על סקצ'בוק, מחברת רישומים. תהליך העבודה האינטואיטיבי משחרר את אילת משליטה מוחלטת בתהליך ובתוצאה כשהבחירה בדיו, אלמנט בלתי נשלט של לכלוך וכתם, משלימה את ויתור השליטה. 








חלל תצוגה *שם זמני # 2