יום רביעי, 8 ביוני 2011

על *שם זמני 2025


*שם זמני #2025, התערוכה השלישית בפרויקט *שם זמני, מבקשת לדון בהשפעות החברתיות, הסביבתיות, הכלכליות והתרבותיות של תוכנית המתאר של תל אביב , או "תל אביב 2025", ונעשית בשיתוף עם Open TLV - יוזמה חדשה המקדמת שקיפות, פתיחות וחדשנות בתכנון העירוני. 

כיצד תיראה תל אביב-יפו בעתיד הקרוב? עיר ירוקה עם פארקים ושטחים פתוחים, שבילי אופניים ותחבורה ציבורית פעילה; עיר מלאת מגדלים וכבישים סואנים; עיר צעירה; אולי תמהיל מגוון אשר יכלול הכל מהכל?  

התערוכה מבקשת לשמש במה לדיון וחשיבה, מעבר לתוכנית המתאר עצמה כמו על רעיונות רחבים יותר של אורבניות וחברה, מתוך אמונה שחשיפה לתכנים אלו תגביר תחושת שייכות ורצון לשותפות אצל תושבים אשר יושפעו ממנה באופן ישיר או עקיף.
אמנים, אדריכלים, מעצבים וכותבים מציגים בתערוכה התייחסויות שונות ונקודות למחשבה על האספקטים של חיי העיר ותושביה: דיור, תחבורה, חברה, סביבה ועוד. 

בעבודה שהיא כמו-גיאולוגית חושפות העבודות שכבות שונות של היסטוריה עירונית, המאירות את מצב ההווה ביחס לעבר ועם הפנים כלפי עתיד בהתהוות. האמנים מתעכבים על הסדקים, חושפים את העקבות, ומזמינים את הצופים להתהלך בשבילים בהם הלכו, להביט במה שנמצא מולם כל העת, ובמה שמסתתר מאחוריו. 

משתתפים / אריאל קן / גון בן ארי / גיא יצחקי / טל יזרעאל וכריסטין גרציאנו / יובל שטרן-סדולין / ליאור עוז / מיה קפלושניק /  מיכל בר אור / ניסן גרייזל ואירית וילנסקי / ניר סגל / ננו שבתאי / סלומה פקיאל / שני מור / פרויקט מיוחד -  תומר צלנר. 

*שם זמני משתף פעולה בתערוכה זו עם יחידת הצעירים של עיריית תל-אביב- יפו. בבניין ברחוב מזא"ה 9 מתוכנן להיפתח בקרוב מרכז עירוני לצעירים, אשר ישמש עוגן מרכזי לשירות פלח האוכלוסייה בגילאי 18-35, כמו גם משאב פיזי ופלטפורמה להגשמת יוזמות וחיבור בין צעירים בתחומים שונים. 

תודה! / מיכאל וולה / נדב אבנרי / דפנה בוטנר / דפנה אילן / ג'סי פוקס/ ענת הורוביץ הראל / ג'יי שולץ / כרמל גרבר / אבא של שני מור.
תודה מיוחדת / ארז מרצ'יני ולכל צוות  PresenTense




//////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////








מיכל בר אור /מתוך הסדרה מיזרקות / 2010 /40X30 ס"מ / הדפסת הזרקת דיו




מיכל בר אור / שורשים / 2010 / 100X 100 ס"מ / הדפסת הזרקת דיו







אריאל קן / עבודת פעולה 2 / 2009 / וידאו, צילום ואנימציית מחשב
אריאל קן / בלפור / 2011 / וידאו






סלומה פקיאל / Very Nearly Empty / 2011 / מיצב ניירות עיתון






שני מור / ללא כותרת / 2011 /  גבס, בטון לבן וטפט / מידות משתנות






שני מור / Walking Wheels / 2011 /  גלגלי אופניים / מידות משתנות 








ניר סגל /  Aesthetically Affordable / 2011 






גיא יצחקי / יום העצמאות / 2008 / וידאו







מיה קפלושניק / מתוך פרויקט 100 תל אביביים / 2009




ננו שבתאי / מתוך ילדת הברזל / הוצאת ידיעות אחרונות / 2006





יובל שטרן סדולין / רכבת תחתית תל אביב/ 2005




ליאור עוז/ אנטי מחיקון/ 2011/ הדפסה דיגיטלית
Lior Oz/ Anti-eraser/ 2011/ Digital Print 

"אף על פי שירושלים היא בירת המדינה הפלסטינית ובה מרכז הממשלה, הערביות המוחלטת של יפו הופכת אותה לבירה האמיתית של פלסטין הערבית" /  יוסף הייכל, ראש עיריית יפו, 1946.

‏יפו היא אחת הערים העתיקות ביותר בעולם. מסוף המאה ה-19 עד שנת 1948 התנהלה כעיר קוסמופוליטית ושימשה כלב הפועם של התרבות הפלסטינית במרחב הארץ ישראלי, לצידה של ירושלים. כיום, יפו מוגדרת כחלק מהעיר תל-אביב אך במציאות היומיומית מדובר כמעט בשני עולמות נפרדים. 

במרחב היפואי, מאז קום המדינה, ישנו ניסיון למחוק רובד היסטורי אחד, ובמקומו לספר סיפור היסטורי אחר: למחוק את העבר הערבי-פלסטיני ולספר את הסיפור היהודי-ציוני. התוצאה של אותו עימות היא יצירת סיפור חדש, חזק יותר משני הנרטיבים המתנגשים זה בזה – זהו סיפור המחיקה.  

אנטי מחיקון מציג תוכנית חדשה, היבריד של שלוש 'שכבות': 
המצב הקיים כיום בשטח, התוכנית העתידית של עיריית תל-אביב והתכנית העירונית האחרונה שהכינה עיריית יפו הפלסטינית מ-1946 (ע"י האדריכל המצרי עלי אלמאליגי מסעוד). 

אל התוכנית שנוצרה הועתקו 'בלוקים', אבני בניין מערים שונות כמו ניו-יורק, פריז, ברצלונה ושנגחאי המתייחסים אל אותה עיר קוסמופוליטית מהעבר.
תוכנית האנטי-מחיקון אינה מכילה הרס או פגיעה במבנים ושטחים קיימים, היא שומרת על המרקם העירוני הקיים ביפו ומאפשרת פיתוח וגידול של האוכלוסייה והתעסוקה באזור.

*העבודה הינה חלק מפרויקט הגמר 'האנטי מחיקון – מרכז מחקר ותרבות יפו' בהנחייתה של אדריכלית אילה רונאל,  ביה"ס לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי באוניברסיטת תל-אביב.















קיום עירוני זמני/ ניסן גרייזל ואירית וילנסקי/ 2011/ מדיה מעורבת
Temporary Urban Existence/ Nissan Graisel & Irit Vilenski/ 2011/ Mixed media

במידה ומצוקת הדיור הנגיש בעיר לא תבוא על פתרונה, יפתחו רבים כלים ואידיאולוגיות למציאת "חורים אורבאניים", מרחבים של קיום זמני. מערכת המגורים האלטרנטיבית היא כלי כזה המציע קיום עירוני זמני.
קיום עירוני זמני מצריך מערכת פשוטה, דינאמית ונגישה באמצעותה יתאפשר לדייר לנוע ולהתקיים כאוטונומיה. באופייה הצנוע, חומריה הפשוטים וקלות ההרכבה המערכת מאפשרת מעבר מהיר ונקי ממקום למקום. היחידה המספקת את עצמה ואינה זקוקה לקירות להתחבר אליהם, ניתן לפרקה ולהעבירה למיקום אחר מבלי להשאיר סימנים.
















טל יזרעאל וכריסטין גרציאנו / בית גידול




גון בן ארי /  סחים- הם בכל מקום / פואמה / 2011
(קטע)
פָּתְחוּ לָנוּ קְבוּצָה! מִי אֲנַחְנוּ? לֹא יוֹדְעִים,
תפוּחי גַּעְגּוּעִים לְסַכָּנָה וְעֶרֶב.
צְבוּעַ שפתונים כֵּהִים, סמוק בְּכָל צִבְעֵי האִם
עִם חִשּׁוּקִים רָעִים לְהַבְטָחַת הקֵרֵב.

בְּעִיר צפופת בֶּכִי רוכסנים, בשירותי מוֹעֲדוֹנִים – 
אָנוּ יוֹצְאִים לְשָׂם הַיְשֶר מדעתנו.
וְחֶדֶר מלוטף נֵרוֹת נָסוֹג מִפְּנֵי הַחֲצוֹצְרוֹת
הַמַּזְהִירוֹת: החפרפרת הִיא בֵּינֵינוּ.

אֲנִי לֹא דָּתִי – אֲנִי חוֹשֵׁב; וְלֹא פאנקיסט – כִּי יֵשׁ לִי לֵב;
וְלֹא בַּטֵּלֵוִיזְיָה, כִּי קָדַחַתְּ הַבִּצָּה;
לֹא משיחי – לֹא מֵאָמִין בַּבִישׁוֹף; לֹא ירושלמי – לֹא מֵבִין אֶת פישוף;
עֲדַיִן לֹא עָשׂוּ לָנוּ קְבוּצָה.

שִׂיחַת בַּרִים שִׁיטָתִית עַל כָּךְ שֶׁלֹּא בָּנוּ תַּחְתִּית, 
אָז בֵּינְתַיִם נישאר עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח.
יֵשׁ צִפִּיָּה שֶׁיּוֹם יַפְצִיעַ, אֲבָל קַו 4 לֹא מַגִּיעַ
וְנִרְאֶה שֶׁנִּשָּׁאֵר קבועים לָנֶצַח.

שִׂיחַת בַּרִים תּוֹתֶבֶת כְּאִלּוּ עַל מִפְתָּן רַכֶּבֶת
וּכְשֶנִכְבּית אָז מַבְעִירִים בְּחֲגִיגַת.
שִׂיחָה הוֹלֶכֶת וְנִרְטֶּבֶת, עַד שֶׁבָּא בּוֹקֵר עִם מַגֶּבֶת
וּמַסְתִּירִים לוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: עוֹד מְעַט.

אֲנִי לֹא סַחִי – לַבוּש מֶפוּסְפַס; וְלֹא הִיפּסְטֶר – כִּי נִמְאַס
זוֹ תְּקוּפַת צֶנַע וְהַסְּצֵנָה מְרוּצה;
אֲנִי לֹא יִשְׂרְאֵלִי – כִּי הִשְׁתַּמַטְתִּי; וְלֹא בדַאבּסְטֶפּ – כִּי שָׁמַעְתִּי;
עֲדַיִן לֹא עָשׂוּ לָנוּ קְבוּצָה.










פרויקט מיוחד / תומר צלנר / TLV Map 


יום ראשון, 14 בפברואר 2010

על תערוכה # 2


התערוכה *שם זמני 2#  עוסקת באיור. איור מוגדר כהסבר לא מילולי הנלווה להסברים כתובים וליצירות אמנות כתובות ומבארים את תוכנם. במשמעות מצומצמת יותר, מתייחס המונח "איור" לתוספת חזותית (ציור, רישום וכו') ליצירה טקסטואלית.
העבודות בתערוכה בוחנות הגדרה זו המעמידה את האיור ככלי נלווה חסר עצמאות, ומבקשות לערער את החיבור בין איור לטקסט, בין איור לביאור, ולחשוף קיום עצמאי ואחר, מדיום היוצא מגבולות הגדרתו ומתבטא בטכניקות מרובות.

הסברים טקסטואליים על העבודות יחטאו מן הסתם למטרת התערוכה, לכן נספק נקודת פתיחה, הזמנה להרהור על איור ומעמדו בתרבות באופן כללי ובאמנות פלסטית בפרט.


רונית מירסקי

רונית מירסקי עובדת ממקום אישי ונושאים פרטיים כשטכניקת ההדפס בצריבה מאפשרת לה שחרור משליטה בתוצאה. היא רואה בהדפס מעין קסם בו "לפתע" מופיע הדימוי, המעניק חומריות ומימד נוסף אל שטיחות הנייר. העבודה היא תהליך פיזי של שלבים (הכנת פלטה, ציור, צריבה) ושל שכבות של הסתרה ושארית עקבות. כמו תהליך היווצרותם של זיכרון ותחושה.











רויטל פאלקה

רויטל פאלקה עובדת מרפרנס חיצוני, זיכרון המוביל לחיפוש אחר דימוי מצולם של סצנות יומיומיות המתרחשות ליד הבית כדרך אגב. היא מנסה למצוא בעיר את נקודת החיכוך בין העצור והפראי שבטבע ובאדם. עבודתה היא איור תלת מימדי של סיטואציה סתמית (אנשים מחכים בתור בבית מרקחת), המקבלת זרקור ומאלצת התבוננות ובחינה תחושתיים של "איך" במקום של "מה".