אסף אלבוחר מייחס למצלמה תכונות של עוגן, בעזרתה הוא מייצב את אחיזתו במציאות. אולם, בו זמנית הוא טוען, כי תחושת הביטחון הנקנית עם סימון הדברים היא אשליה. בעזרת פירוק מימדים וסאונד, מותח אסף את גבולות היכולת של הפריים הבודד ומערער את ההקפאה היציבה של הזיכרון כפי שהוא נתפס במצלמה. הוא מצביע על שבריריות הדימוי ההולך ומתרחק ממקור שאבד.
אסף אלבוחר, BU & DCST, סטילס בהדפסת זירוקס, 2009
אסף אלבוחר, Blank, וידאו 02:02, 2008, סאונד ומוסיקה: אורי אלבוחר
אסף אלבוחר, Rising Dim, וידאו 03:49, 2008, סאונד ומוסיקה: אורי אלבוחר
אסף אלבוחר, Rising Dim, וידאו 03:49, 2008, סאונד ומוסיקה: אורי אלבוחר
אסף אלבוחר, Blank, וידאו 02:02, 2008, סאונד ומוסיקה: אורי אלבוחר
